מתלבט אם להצטרף? 7 סיבות למה כן כדאי ללמוד את הדף היומי

כולנו היינו רוצים להקיף את התורה כולה, והנה, רבבות מאיתנו שהחלו לפני 2,711 ימים, זוכים כעת לסיים את התלמוד הבבלי כולו. בקצב אחיד ועקבי, דף אחר דף, העולם כולו מתקדם אל עבר המשימה הנפלאה של לימוד וידיעת התורה. גם אתם רוצים, אך חוששים ומתלבטים? קבלו 7 תשובות לשאלות שמטרידות רבים.  

1. הצורך: בדיוק כמו מזון

רבים חוששים איך ישרדו את לימוד הדף היומי, על 2711 דפיו, ומיליוני סוגיותיו. ייתכן שגם אתה רוצה להצטרף ללימוד היהודי האדיר הזה, אך תוהה: "איך אשרוד את הלימוד הזה, המורכב מימים, שבועות, חודשים ושנים, מדפים, מפרקים, ממסכתות ומסדרים? האם אכן אזכה לסיים פרקים, מסכתות וסדרים, ונתמיד בהם עד סיום הש"ס בב' בסיוון תשפ"ז?

התשובה: אתה אוכל כל יום? ישן בכל לילה? מדבר, מתרחץ, מחייך, בא והולך? פעולות אלו נעשות בדרך כלל ללא קושי וללא מחשבה נוספת. הן אינן מכבידות. פעולות אלו מחוייבות המציאות. אנו מבצעים אותם בלי התלבטות.

ה"לב שמחה" מגור כותב כך: "כאכילתכם כן תורתכם, יש לפרש: כמו שהאדם יודע שאם לא יאכל - ימות, כן צריך לידע ולהרגיש שבלא לימוד התורה - ימות, כי הם חיינו ואורך ימינו, וכל הפורש מדברי תורה כפורש מן החיים".

הרבי מקאמרנא כותב כך: "כמו שהלחם הוא מזון הגוף, כן ממש 'לכו לחמו בלחמי', התורה הוא מזון הנפש". בהקדמות פירוש ה"עצי עדן" על המשניות, הוא מורה: "ולא ילך לו יום אחד בלי לימוד תורה כי הוא ממש מזון נפשו".

כך אפשר לפרש את המשנה "אם אין קמח אין תורה" – על האדם להבין שחיוניות התורה לחיים היא כמו חיוניות הקמח. רק כך הוא יצליח כראוי בלימוד התורה. לקראת תחילת  המחזור ה-14 של לימוד הש"ס, הבה נפנים: לימוד התורה הוא צורך בסיסי עבורינו, בדיוק כמו מזון.

הדף היומי בנימה אישית: בהתחלה לא התחברתי, אבל יש כמה פתרונות

2. כלי בסיסי להצלחה: ההבנה

ייתכן שאתה תוהה: "איך אפשר ללמוד דף יומי של הגמרא, בשעה אחת יומית?", קבל את התשובה הבאה: כדי לזכות ללמוד ולסיים את הש"ס, צריכים שני תנאים: האחד - הפנמת חשיבות וחיוניות הלימוד, והשני - הבנת הלימוד עצמו.

הבנת הלימוד היא חשובה מאוד. הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה פרק ד' הלכה ד') פוסק כך: "לא יאמר התלמיד הבנתי והוא לא הבין, אלא חוזר ושואל אפילו כמה וכמה פעמים. ואם כעס עליו רבו ורגז, יאמר לו: 'רבי, תורה היא וללמוד אני צריך, ודעתי קצרה'".

מוסיף הרמב"ם (שם, הלכה ה'): "לא יהיה התלמיד בוש מחבריו שלמדו מפעם ראשנה או שניה והוא לא למד אלא אחר כמה פעמים' שאם נתבייש מדבר זה, נמצא נכנס ויוצא מבית המדרש והוא אינו למד כלום".

אי הבנה עלולה להביא לחוסר סיפוק שעלול להביא להפסקה מהלימוד הקבוע. מצד שני, הפרפקציוניזם, והרצון להבין לעומק, מונע מהקביעות בלימוד הדף היומי. אלו שרצונם ללמוד לעומק את דברי הגמרא – דווקא הם עלולים לצאת ללא לימוד גמרא קבוע.

חשוב מאוד שהצורך להבין לא יהיה במקום עצם הלימוד אלא להתחיל ללמוד גמרא ורש”י ולהבין ואם יש פנאי אפשר להוסיף קצת מפרשים.

(צילום: Nati Shohat/Flash90)

3. זכות שהיא חובה: כל אחד חייב

הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה (םרק א' הלכה ח') פוסק כי "כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר בין שלם בגופו, בין בעל יסורין, בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כוחו אפילו היה עני מתפרנס מן הצדקה ומחזר על הפתחים, ואפילו בעל אשה ובנים - חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר ‘והגית בו יומם ולילה’". לימוד התורה מוטל על כל אחד ואחד, ולא תלוי ברצון או בחשק.

הרב אברהם בורשטיין, הרבי מסאכטשאב, כתב דברים נפלאים בהקדמה לספרו "אגלי טל": "ומדי דברי זכור אזכור מה ששמעתי קצת בני אדם טועים מדרך השכל בענין לימוד תורה הקדושה כי הלומד ומחדש חידושים ושמח ומענג בלימודו אין זה לימוד התורה לשמה כמו אם היה לומד בפשיטות שאין לו מהלימוד שום תענוג והוא רק לשם מצווה, אבל הלומד ומתענג בלימודו הרי מתערב בלימודו גם הנאת עצמו. ובאמת זה טעות מפרסם, ואדרבא, כי זה היא עיקר מצות לימוד התורה להיות שש ושמח ומתענג בלימודו ואז דברי תורה נבלעים בדמו".

רבינו חיים בן עטר כותב בספרו הקדוש והמפורסם אור החיים על התורה (פרשת כי תבוא): "אם היו בני אדם מרגישים במתיקות ועריבות טוב התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם".

בחור למוד כישלונות כתב מכתב כאוב לרבו, רבי יצחק הוטנר. במכתב, סיפר הבחור על "ירידות" ו"נפילות", כשהוא מיואש ושבור ממצבו. השיב לו הרב הוטנר ("איגרות ומכתבים קכ"ח) כי "הכל משוחחים ומתפעלים ומרימים על נס את טהרת הלשון של בעל החפץ חיים זצ"ל, אבל מי יודע מכל המלחמות, המאבקים, המכשולים, הנפילות והנסיגות לאחור שמצא החפץ חיים בדרך המלחמה שלו עם יצרו הרע משל אחד מני אלף... התוצאה מזה היא כשנער בעל רוח, בעל שאיפה, בעל תסיסה, מוצא בעצמו מכשולים, נפילות, ירידות, הרי הוא דומה בעיניו כבלתי 'שתול בבית השם', שלפי דימיונו של נער זה, להיות שתול בבית ה’ פירושו הוא לשבת בשלות הנפש על נאות דשא של מי מנחות וליהנות מיצרו הטוב, כדרך שצדיקים נהנים מזיו השכינה שעטרותיהם בראשיהם במסיבת גן עדן, ולאידך לא להיות מורגז מסערת היצר.

"על דרך הכתוב של ‘במתים חופשי’...החכם מכל אדם אמר ‘שבע יפול צדיק וקם’, הטיפשים חושבים רבותא, אף על פי ששבע יפול צדיק-מכל מקום הוא קם. אבל החכמים יודעים היטב שהכוונה היא שמהות הקימה של הצדיק היא דרך שבע הנפילות שלו". להמשך קריאת המכתב, לחצו כאן

לפני תחילת הלימוד, עלינו לזכור: גם אם מחסירים יום, אם נופלים מהקביעות או אם יש הפסקה ברצף, לא להרפות, לחזור בחזרה למסלול.

הדף היומי מתחיל מחדש: 11 הצעות ואפשרויות בעבורכם 

4. אתה מסוגל, כל אחד יכול

מהחסמים הנפשיים לקביעת הלימוד ה”יומי” ישנם שניים בולטים, הטרדות, והמחשבה על חוסר כישרון מתאים. ראוי שיהיה לנגד עינינו דבריו של האבני נזר (נאות דשא ח”א): “שזה לימוד לכל אדם אם יבואו לו חש ושלום מניעות שאינו יכול לעסוק בתורה ומצוות יתחזק בכל מאמצי כוחו ויסלקן מעיניו ויעסוק בתורה ובמצות אזי אם עושה כך נעשות מהמניעות הטובות כי נאמר שהכל ברא לכבודו ואם כן, הייתכן שיברא ה’ יתברך מניעות למנוע את האדם מתורה ומצוות, הך הן באמת טובות רק האדם צריך לסלקן מחושיו ולעסוק בתורה ועבודה אז יראה בעיניו כי יעשה מהן טובות, ואמר: כי בימי נעוריו היו לו גם כן מניעות גדולות שאין לשער ולא השגיח על זה רק עסק בתורתו ועבודתו יותר ויותר וב”ה כי נעשה מהן טובות” ואילו

החש חוסר כישרון והבנה, מן הראוי שיקרא את הדברים המובאים בספר "רחמי האב" (אות ל”ג): "עוד זאת אומר לי לבי עצה טובה למי שלא זכה ולא השיגה ידו בתורה או מי שטרוד מאוד בעסקיו ודאגות ואין דעתו צלולה ללמוד בעיון, שילמד בכל יום דף גמרא ופרק משניות באמירה בעלמא כלומד הזוהר, אף שאינו מבין מה אומר, כי הלשון מסוגל לנפש ובלתי ספק שיישאר על כל פנים קצת בליבו, ואני הכרתי סנדלר אחד שלא היה לו יד בלימוד והיה גומר בכל שנה סדר הש"ס באמירה בעלמא והיה צלם אלוקים על פניו כאחד הגדולים".

רבי משה פיינשטיין זצ"ל היה אומר שישנם שני מעצורים עיקריים להצלחה בלימוד, האחד, חוסר תפיסת ערכה הבלתי ניתן למדידה של התורה, והשני, רפיון רוח מאחר שאינו מצליח כפי שציפה מעצמו. הוא היה אומר, שמי שמתמסר ללימודיו בהתמדה לעולם לא יפול לתוך עצבות ורפיון רוח. הוא חייב להיות סמוך ובטוח במה שלימדונו חכמינו ז"ל שאם תאמר 'יגעתי ולא מצאתי, אל תאמין'. כל עוד מתאמץ הלומד ככל יכולתו, יעזור לו ה’ להשיג את חוכמת התורה אותה הוא מבקש”.

איזו הרגשה נפלאה להיות חלק מסיפור יהודי גדול

5. מפחד? אל תפחד. רק ההתחלות קשות

ההתחלה מלווה בקשיים. כותב ה"בית ישראל" כי "יש הסתירות בתחילת הלימוד ואחר כך מוצא טעם", וכן הסביר רש"י (שמות י"ט, ה') "אם עתה תקבלו עליכם - יערב לכם מכאן ואילך, שכל ההתחלות קשות". גם אם קשה להבין, גם אם יש יום קשה להגיע ללימוד -  חשוב להבין שכל יום הוא עולם חדש ולא לוותר.

נזכור את דבריו של רבי נחמן מברסלב: "וגם שלא ידחה את עצמו מיום ליום לאמר מחר אתחיל, מחר אתפלל בכוונה ובכוח הראוי, וכיוצא בזה בשאר העבודות, כי אין לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותו השעה שעומד בו, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי, 'היום אם בקולו תשמעו (תהלים צ”ה) היום דווקא". (ליקוטי מוהר"ן ח"א ער"ב).

למה משתלם לכם להצטרף למעגל הדף היומי? הרב מנחם וייס משיב:

6. ערך התורה הקדושה

נשגב מבינתנו להבין את רום מעלתה של התורה הקדושה, תורת ה'. כלי שעשועיו של ה'.

כותב ה"פלא יועץ" בערך "תורה": "וכבר התלמוד והמדרשים והזוהר הקדוש וכל ספרי הקודש מלאים זיו, הם המדברים בשבח התורה, ולמפורסמות אינן צריכות ראיה, וכולי עלמא ידעי, יעידון יגידון כי גדולה תורה ולגדלותה אין חקר".

התורה היא מקל תומך לאדם ונר לרגליו, חברתו בעת שמחה ובעת צרה, שירו בלילה, תמרור על פרשת דרכיו. היא שומרת אותו בשנתו, והיא ברכתו הראשונה בקומו בבוקר. היא כל אוצרו ועושרו של אדם, מקור שיכלו ובינתו, חייו ושלומו, ישעו ומזורו, חוסנו וכוחו, היא עץ החיים, אשר אם נוטעים אותו בכוונה טהורה הריהו מביא לאדם גן עדן עלי אדמות". (הרב הירש, במעגלי שנה ג', רכ"ח)

אין אחד שלא רואה הטבה במצבו, על ידי קביעות בלימוד התורה ואם אינו מבחין בכך, אין זאת, אלא מפני שאיננו מתבונן בדרכי ה’ ואינו שם אל ליבו וכפי שאמרו חכמינו ז”ל: “אילו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קימת לו לעולם הבא וכו’ ותלמוד תורה כנגד כולם".

קביעת עיתים לתורה, בנוסף לעיסוק החשוב בפרנסה, אינם סותרים זה לזה. ראוי לקבוע כל יום פרק זמן ראוי מגדר ופנוי לעיסוק בתורה. כך כותב ספר החינוך (מצוה תי"ט): "אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה, (אבות פ"ב מ"ד) כי לא ידע האדם מה יולד יום, שעסקו של עולם מתחדש בכל יום יום, ומדיח את האדם מדבר לדבר ומטרדה לטרדה, ונמצאו כל ימיו יוצאים בבהלה, אם לא יתן פנאי, על כל פנים, וידחק עצמו לעמקה של תורה. וכל שעושה כן, וחפץ בברכה מן השמים, מסייעין אותו ומקילין מעליו, טרדות העולם המבהילות, ומעבירים ממנו עולה של בריאות ושוכן בשמחה כל ימיו בעולם הזה, וטוב לו לעולם הבא, ואשרי המדבר לאוזן שומעת".

כשהמאבטח באירוע סיים את הש"ס, ועוד מקבץ סיפורים אישיים של מסיימי ש"ס

7. כולנו כאחד

רעיון זה של אחדות עמד במרכז דבריו של מרן רבי מאיר שפירא זצ"ל עת הכריז את הצעתו ההיסטורית של לימוד "דף היומי": "הרי אין דבר יותר הולם לסמל את מטרתה של אגודת ישראל ואת עיקר תכליתה בכיוון 'ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם' מאשר דף של גמרא. וכי מה שאיפתה של אגודת ישראל, כפי שזו באה על ביטויה בכינוס נהדר זה? לאחד את יראי ה' מכל קצוי תבל, לצרף לחטיבה אחת את כל הגלויות, את יהודי כל התפוצות, להגדיל תורה ולהאדירה. והנה אותה אחדות מוצקת תתבטא בלימוד דף אחד.

"שוו בנפשכם", הוסיף המהר"ם שפירא, "כמה נפלא הוא חזיון 'דף היומי' כשיתגשם, הנה נוסע לו יהודי באניה ותחת בית שחיו מסכת 'ברכות', נוסע הוא שבועיים ימים מארץ ישראל לאמריקה, הריהו נכנס לבית המדרש בניו יורק ירושלים הוא מוצא להפתעתו עוד יהודים עוסקים באותו דף שבו הגה היום. מצטרף הוא ללומדים בחדווה, מתפלפל עמהם, והם משיבים לו. נמצא שם שמים מתהדר מתגדל ומתקדש".

בואו. הצטרפו אלינו לישיבה הגדולה ביותר בעולם, ישיבת הדף היומי.

מבוסס על דבריו של הרב גבריאל שטאובר, מנהל האגף לתרבות תורנית בעיריית ירושלים.